טבּען, בּהאי אלפתרה חדית’ א(ל)נאס ען סִער זית א(ל)זיתון, ען (א)לקטף, מין אַטיַבּ וין אַרְח’צ. אהם שי האי פרצה ל(ל)תראבּט מע אלארצ’, א(ל)תאריח’, אלבּלד.
תרגום
אתה יודע שבחברה הערבית החיטה והשמן הם מיסודות הבית?
מה כוונתך נידא כשאת אומרת “יסודות הבית”? מי שאין לו שמן זית, הבית שלו לא “בנוי”?
כמובן שלא, אבל פעם שמן הזית היה מוצר הכרחי בבית ועד היום כאילו שבלי שמן באופן כללי ושמן זית בפרט, ביתך אינו בית ואתה צריך להבין שפעם, בלי שמן לא היית יכול להכין אוכל. נכון שהיום יש הרבה תחליפים, כמו שמן תירס וכו’, אבל לשמן זית חשיבות סמלית בחברה הערבית.
אוקי, את אומרת ששמן זית הוא דבר חשוב בחברה הערבית, אבל איך זה חשוב מלבד זה שהוא נמצא בכל בית?
קטיף הזיתים הוא מהתקופות החשובות, בגלל שבתקופה הזאת האנשים מתכנסים במקום אחד, כרם הזיתים.
למה מתכנסים, כדי לקטוף את הזיתים? ומה יוצא דופן בזה?
בדרך כלל כרם הזיתים משותף לאחים וככה יש הזדמנות לאחים וילדיהם להיפגש ולקטוף זיתים.
כלומר הדבר הזה קשור למשפחה, עוד מקום שיש בו קשרים בין חברי המשפחה?
בדיוק, ולא רק זה. נכון שקטיף הזיתים נמשך חודש לכל היותר, אבל בכל התקופה הזאת החיים בכרם הזיתים משותפים.
למה את מתכוונת “משותפים”?
כלומר אוכלים ביחד, תחת עץ הזיתים, אין כיסאות או שולחנות, אותו שטיח שמשתמשים לקטיף משמש לאכילה, צעירים ומבוגרים ביחד.
יפה. יש אוכל מיוחד לתקופה הזאת?
לא במיוחד, אבל באופן כללי אוכל שעושים עם שמן זית, כמו מג’דרה, מנאקיש (פיתה עם זעתר), מחמר (פיתה עם בצר ובשר).
כלומר יש אווירה מיוחדת?
כמובן. יש גם תה על ענפי עץ וגם קפה…
מה עוד את יכולה לספר על התקופה הזאת?
אפילו הדיבור בכפר סובב סביב השמן והזיתים.
איך?
אתה רואה אנשים נפגשים ברחוב ושואלים אחד את השני “התחלת לקטוף זיתים? כמה שורשים (עצים) יש לך? כמה מכלים מילאת?” ופעם הילדים היו יוצאים מוקדם מבית הספר כדי לעזור והפועלים היו לוקחים חופש שבוע או שבועיים בשביל הזיתים.
והיום?
היום אין חופש, כי הרבה אנשים אין להם עצי זית, וגם מי שיש לו, אין לו הרבה, בגלל הבניה או שמכרו את האדמה.
אבל עד היום לזיתים יש מעמד מיוחד בחברה הערבית וגם לתקופת המסיק.
כמובן. בתקופה הזאת הדיבור של האנשים הוא על מחיר שמן הזית, על הקטיף, איזה טוב יותר, איפה הכי זול. הכי חשוב שזאת הזדמנות לקשר עם האדמה, ההיסטוריה, הארץ.
HE
English