פרק 17: מעמד האישה בחברה הערביתפרק 19: הבית
בפרק הזה דיברנו על החגים והתמקדנו בפערים בכמות החגים בחברה הערבית, לעומת החברה היהודית.
ברכה חדשה
כֻּל עאם וּאנת בִּחֵ’יר. = כל שנה ואתה בטוב (חג שמח)
משתמשים בברכה זו בעיקר בחגים עיד אלפִטר ועיד אלאצ’חא.
אפשר גם:
דיאלוג
נ: יא אסמאעיל שוּף כִּיף עִנְדכּו יעני עִנד (א)לְיַהוּד כֻּל שַהֶר פִי עיד וּעִנְנַא (א)לְמֻסלמין פי בַּס עידֵין.
א: אַי עידֵין יעני?
נ: עיד (א)לְפִטֶר וּעיד (א)לְאַצ’חא.
א: וּשוּ בּא(ל)נִסְבַּה לרמצ’אן? הֻוֶּ שַהֶר כּאמֶל. עִננא (א)ליהוד פיש עיד שהר כּאמל.
נ: שהר רמצ’אן הֻו שהר, מִש עיד. בּ(א)לְעַכּס, הו צוֹם, מא בְּנוכּול וּמא בְּנִשְרַבּ. כּמאן בְּנִתְצַדַק וּבִּנְצַלי כּתיר.
א:עַנגַ’ד? מִש עיד? אִזא הֵיכּ, ליש בַּשוּף טוֹל שהר רמצ’אן עֵילאת כּאמלֶה בּוכּלוּ מַעַ בַּעַצ’, בִּשְרַבּוּ וּבִּעַמלוּ חַפְלֶה כְּבּירה טוֹל א(ל)לֵיל כַּאִנוֹ עיד?
נ: מַעַ אִנוֹ בִּתְפַכַּר אנו שהר רמצ’אן כֻּלו עיד, בּא(ל)נִסבּה לכֻּל (א)למֻסלמין הוֶ מִש עיד, אִזא בְּנוכּול מע בעצ’ מש אנו הוֶ עיד, וּדַליל עלא הֵיכּ אנו אִחנא בְּנִשְתְעִ’ל עַאדי בּרמצ’אן. וּכּמאן אישי, פי עִנדכּוּ יום א(ל)סַבּת.
א: יום א(ל)סבּת יום ראחַה וּמש עיד.
נ: ענג’ד מש עיד? עיד, יום ראחה, נַפְס א(ל)שִי.
א:מש צַחיח וּעלא כּל חאל פי ענכּוּ (א)לְגֻ’מְעה.
נ: כּמאן מש עיד. יום אלג’מעה יום מֻקַדַס, בִּנְסַלי אלג’מעה, וּבּנרתאח, (א)לְמַפְרוּצ’ יום אלג’מעה מא פי שע’ל. בּס עשאן אחנא (א)לַעַרבּ בִּשכֶּל עאם, ולמסלמין בּשכּל ח’אס מַוְג’וּדין פי דולֶה אִלְלי בּתעטִל יום א(ל)סַבּת, עשאן הֵיכּ קסם מן (א)למסלמין בּיעַטלוּ א(ל)סבּת וּבּשתע’לו אלג’מעה. בִּלְמנאסַבֶּה, פי א(ל)דֻוַל (א)לערבּיֶה יום (א)לג’מעה כּל שי מסַכַּר.
א: מאשי, בּס ענדכּו עֻטלֶת א(ל)שִתַא טַוילֶה, נֻצ שהר בִּדוּן דְרוּס וּשע’ל.
נ: כּמאן מש עיד וּהדא בּס בִּמג’אל א(ל)תַרְבּיֶה יעני פי מַדארס ערביה וּכֻּלִיאת ערבּיה. בּאקי (א)למג’אלאת בּשכּל עאם בּשתע’לו וּבּשכּל ח’אס אזא הן בּ(א)לוַסַט אליהודי. אלחַ’לפיֶה להאי (א)לְעֻטלה היֶ (א)לאַעֶיאד (א)למַסיחִיֶה, עיד (א)למילאד וּראס א(ל)סנה ומש אעיאד אסלאמיה.
א: מאשי, (א)לחַק מַעֶכּ, מֻמכּן אנו פי אכּתר אעיאד יהודיה מן אעיאד אסלאמיה ואנשאללה בּ(א)למֻסתַקבַּל נִחְתְפִל ג’מיע אלאעיאד מע בּעצ’ בּסלאם.
נ: אמין.
תרגום הדיאלוג
נ: אישמעאל, תראה איך אצלכם, כלומר אצל היהודים, יש חג בכל חודש ואצלנו המוסלמים יש רק שני חגים.
א: איזה חגים?
נ: חג שבירת הצום (עיד אלפטר) וחג הקורבן.
א: ומה בקשר לרמדאן? הוא חודש שלם. אצלנו היהודים אין חג חודש שלם.
נ: חודש רמדאן הוא חודש, לא חג. להפך, הוא צום, אנחנו לא אוכלים ולא שותים. ואנחנו גם נותנים צדקה ומתפללים הרבה.
א: באמת, לא חג? אם כך, למה אני רואה לאורך כל חודש רמדאן משפחות שלמות אוכלות ביחד, שותים ועושים מסיבה גדולה לאורך כל הלילה כאילו מדובר בחג?
נ: למרות שאתה חושב שחודש רמדאן הוא כולו חג, לפי כל המוסלמים הוא לא חג. אם אנחנו אוכלים ביחד, זה לא אומר שזה חג וההוכחה היא שאנחנו עובדים רגיל ברמדאן. ועוד משהו, אצלכם יש את יום שבת.
א: יום שבת הוא יום מנוחה, לא חג.
נ: באמת, לא חג? חג, יום מנוחה, אותו הדבר.
א: לא נכון ובכל מקרה, יש אצלכם את יום שישי.
נ: גם לא חג. יום שישי הוא יום קדוש. אנחנו מתפללים ונחים ביום שישי וגם לא אמורים לעבוד ביום שישי. אבל, בגלל שאנחנו הערבים באופן כללי והמוסלמים בפרט נמצאים במדינה שנחה ביום שבת, חלק מהמוסלמים עובדים ביום שישי ונחים ביום שבת. אגב, במדינות ערב הכל סגור ביום שישי.
א: אוקי, אבל אצלכם יש את חופשת החורף הארוכה, חצי חודש בלי לימודים ועבודה.
נ: גם לא חג וזה רק בתחום החינוך, כלומר בבתי ספר ערבים ומכללות ערביות. בשאר התחומים באופן כללי עובדים ובפרט אם הם במגזר היהודי. הרקע לחופש הזה הוא החגים הנוצריים, חג המולד וראש השנה ולא חגים מוסלמים.
א: אוקי, את צודקת, ייתכן שיש יותר חגים יהודיים מאשר חגים מוסלמים ובעזרת השם בעתיד נחגוג את החגים ביחד בשלום.
נ: אמן.
לחצו כאן לחזרה לעמוד הפודקאסט הראשי.
פרק 44: אלְתַחְ’ת בִּדו אלְמַריצ’. המיטה רוצה את החולה. التخت بده المريض –
פרק 43: חַלְקַה בּונוס. פרק בונוס: מֻקאוַמֶה לַשוּ? התנגדות למה –
פרק 42: פַכַּרִת אִנו אלְבּוליס יחִבְּסוכּ. חשבתי שהמטרה תעצור אותך –
פרק 41: אלְחַלקה אִלְלי מַא כֻּנא בִּדנא נְסַויהא. הפרק שלא רצינו לעשות –
HE
English