היחסות בדקדוק הגרמני

מאת אתי דסקל, מורה לגרמנית בלינגולרן

בדקדוק הגרמני ניתנת חשיבות רבה למין שם העצם:

• זכר – männlich
• נקבה – weiblich
• סתמי – neutrum

האבחנה בין שמות עצם לפי מינם היא לרב שרירותית. אומנם קיימים מקרים בהם ניתן לקבוע על-פי סיומת שם העצם ששם עצם אינו בנקבה או שהוא בוודאות סתמי, אך ברב המקרים עלינו להכיר אותו וללמוד אותו בציון מינו. כך, למשל, כאשר אנחנו מחפשים במילון את המילה לגינה שהיא Garten, עלינו לשים לב לאות m המופיע לידה ומסמלת מין זכר. 
אבל יש עוד היבט אחד חשוב בגרמנית והוא התפקיד התחבירי של שם העצם במשפט.
בדומה לשפות רבות אחרות כגון רוסית, פולנית, צ’כית, רומנית, פינית ועוד שפות רבות אחרות ישנה חשיבות ליחסה, היינו סימון של שמות עצם לפי מעמדם התחבירי במשפט. היחסה משתנה בהתאם לעמדה ששם העצם העיקרי תופס ביחס לפועל או לשמות עצם אחרים במשפט.

המילים שמקבלות סימון יחסה הן מחלקי הדיבר: שם עצם, שם תואר, תווית יידוע, כינוי גוף, כינוי רמז ומילת שאלה. בגרמנית מסומנת היחסה על צירופים הנובעים מחלקי הדיבר האלה ולא על המילה כשלעצמה. סימון היחסות הוא בדרך כלל מורפולוגי, ובגרמנית מתבטא בדרך-כלל בשינוי התווית המקדימה את שם העצם (לדוגמה, תווית היידוע) אם כי השינוי מתבטא גם בתוספת לשם התואר המקדים את שם העצם וגם לעיתים בתוספת לשם העצם עצמו (רק בזכר וסתמי!).

בגרמנית אנו מדברים על ארבע יחסות, או כפי שנהוג לומר בגרמנית: “ארבעה מקרים” (vier Fälle).

*בסוף המאמר ישנן שתי טבלאות המסכמות את השינויים החלים על התווית המיידעת 
(der, die, das) והלא מיידעת (ein, eine, einen…)

הנושא – Nominativ

כאשר אנו מדברים על הנושא, אנו שואלים את השאלה:
מי או מה עושה את הפעולה במשפט.
בגרמנית נקרא הנושא nominativ. מקור המילה מלטינית ומשמעותה “שם” (נגזר משם עצם)

לדוגמה:
הילד כותב מכתב.

שאלה: מי כותב מכתב?
תשובה: הילד

שייכות – Genitiv

כאשר אנו מדברים על השייכות, אנו שואלים את השאלה: 
של מי או של מה שם העצם במשפט
בגרמנית נקראת השייכות genitiv. מקור המילה מלטינית ומשמעותה “מוצא המקרה המתאר”. מקרה זה מתייחס למילים המבטאות קשר של בעלות.

לדוגמה:
זו העצם של הכלב.

שאלה: של מי העצם?
תשובה: של הכלב

מושא עקיף – Dativ

כאשר אנו מדברים על המושא העקיף, אנו שואלים את השאלה: למי או למה קרה משהו במשפט?
המושא העקיף עומד ביחס עקיף לפועל ומכאן שמו. הוא מצביע על מי או מה שנהנה או סובל מהפעולה המתוארת במשפט והוא מצטרף לפועל באמצעות מילת יחס.
בגרמנית נקרא המושא העקיף dativ. מקור המילה הוא מלטינית ומשמעותה נגזרת מהפועל “dar” (=לתת ל..)

לדוגמה:
שלחתי לחבר פרחים

שאלה: למי שלחתי פרחים? (מי נהנה מפעולת השליחה?)
תשובה: לחבר

מושא ישיר – Akkusativ

כאשר אנו מדברים על המושא הישיר, אנו שואלים את השאלה: את מי או את מה במשפט?

המושא הישיר עומד ביחס ישיר לפועל ומכאן שמו. הוא מצביע על שם העצם במשפט עליו נעשית הפעולה. בעברית הוא מצוין במילה “את”
בגרמנית נקרא המושא הישיר akkusativ. מקור המילה הוא מלטינית ומשמעותה נגזרת מהפועל ccuser (= להאשים את…)

דוגמה:
המורה רואה את התלמיד

שאלה: את מי רואה המורה?
תשובה: את התלמיד

בדומה לעברית, גם בגרמנית ישנם פעלים המצריכים מושא ישיר וכאלה המצריכים מושא עקיף. 
לדוגמא:

לעזור ל…                                             לקרוא את…

לשלם ל…                                             לראות את…

להזיק ל…               מושא עקיף               לתפוס את…           מושא ישיר

לענות ל…                                             לשכוח את…

לכתוב ל…                                            לשנות את…

בדרך-כלל תהיה התאמה בין פועל בעברית המצריך מושא ישיר לפועל בגרמנית המצריך מושא ישיר וכן התאמה בין פועל בעברית המצריך מושא עקיף לפועל בגרמנית המצריך מושא עקיף. ישנם אבל מספר יוצאי דופן. לדוגמה:

עברית:     לבקש מ…        עברית:  לשקר ל…           עברית:   לייעץ ל…

גרמנית:    לבקש את…     גרמנית: לשקר את…       גרמנית:  לייעץ את…

טבלת סיכום – התווית המיידעת והלא מיידעת

לינגולרן הוא בית ספר אינטרנטי לשפות המדגיש את חשיבותו של הדקדוק כנדבך אינטגראלי של הבנת השפה והשימוש הנכון והשוטף בה.

לקריאה נוספת

הדקדוק הגרמני – קשיים וטיפים ללמידתו

סילבוס גרמנית למתחילים

גרמנית למתחילים באינטרנט

מבחן רמה בגרמנית