הספרות הערבית מהווה שער חשוב אל העולם הערבי והנעשה בו, אך היא מציבה בפנינו קשיים ודילמות, תרבותיות ולשוניות כאחד.
במהלך שנות ה-60 – 80 עקבו סופרים ומזרחנים רבים אחר כתיבתם של סופרים כגון نجيب محفوظ (נג’יב מחפוז, זוכה פרס נובל לספרות, 1911 – 2006) وتوفيق الحكيم (תופיק אל-חכים, 1898 – 1987) וכן يوسف إدريس (יוסף אדריס, 1927 – 1991) המצריים וחקרו את מאפייני כתיבם הספרותית והעיתונאית מבחינה פוליטית, תרבותית ולשונית. חלק קטן מיצירותיהם תורגמו לעברית כמו زقاق المدق, (סימטה בקאהיר) ميرامار (מיראמר) ، يوم قتل الزعيم (היום שבו נרצח המנהיג) ، اللص والكلاب (הגנב והכלבים) ، شخاذ (קבצן)، ثرثرة فوق النيل (פטפוטים על הנילוס)، أولاد حارتنا (בני שכונתנו) ויצירות נוספות של נגיב מחפוז כמו גם היצירות של תופיק אל-חכים عودة الروح (הייתה רוח אחרת) ، يوميات نائب في الأرياف (מיומנו של תובע בכפרים). קובץ סיפורים קצרים של יוסף אדריס נקרא “שיח’ עלי מאיים”. לרוב התפרסמו יצירות אלו בעיתונות המצרית ולאחר מכן בספרים.
יצירות אלו זכו לעדנה בישראל בשנות ה-80 , לאחר הסכם השלום עם מצרים, בעוד שלפני כן היו אלו בחזקת מקורות ספרותיים חשובים עבור תלמידי ערבית, אקדמאיים ומזרחנים. המחקר אודות הספרות המצרית רק המחיש עד כמה הייתה מצרים ועודנה כר ליצירות ספרותיות איכותיות, הרבה מתוך אופיה המגוון של החברה המצרית, בעיר ובכפר ולאור השינויים שעברה במהלך המאה ה-20 ובעשור האחרון. בספרות תוארה החברה המצרית בזוויות שונות דרכן היה הקורא הישראלי מסוגל להבין את החברה השכנה, גם במצב של מלחמה.
פרויקט התרגום הגדול ביותר לעברית היה, ככל הנראה, תרגום הטרילוגיה של נגיב מחפוז “בית בקאהיר” ( ثلاثية القاهرة – بين القصرين ، قصر الشوق ، السكرية ) במהלך שנות ה-80 , בידיו של הסופר סמי מיכאל. הטרילוגיה עצמה נכתבה בשנות ה-50 אך זיכתה את מחפוז בפרס נובל לספרות בשנת 1988 והיא עודנה נחשבת לאבן דרך בהתפתחות הספרות הערבית וזרם הריאליזם בעולם הערבי.
לצערנו הרב, כיום ישנו פיחות גדול בתרגום יצירות ערביות ואני סבור שסיבת העניין נעוצה במו”מ הקפוא לשלום כמו גם בשיקולים כלכליים המכתיבים את מדיניות התרגומים.
פעמים רבות שייכים הסופרים הערבים לז’אנר הריאליזם (ألْواقعيّة). הם מתארים לעומק דמויות אמיתיות או מדומיינות ואלו עגולות ומתפתחות במהלך היצירות. פעמים רבות מתוארים מקומות אמיתיים, ערים או כפרים, וההתמקדות בכתיבה אינה בשליטים או בבעלי הכוח, אלה דווקא בפשוטי העם או בבני מעמד ביניים, המתמודדים עם שינויים חברתיים ופוליטיים ומתמודדים עם שאלות קיומיות ופילוסופיות בחיי היום-יום. מבחינה זו, נגיב מחפוז הוביל בכתיבתו ז’אנר זה וממשיך דרכו הבולט כיום במצרים הוא علاء الأسواني (עלאא אל-אסואני) מחבר היצירות “عمارة يعقوبيان” (בניין יעקוביאן, 2002) “شيكاجو” (שיקאגו,2007) “نادي السيارات”(מועדון המכוניות, 2013), ומי שנחשב לסופר המהפכה המצרית שכן ישב בכיכר תחריר בימי המהפכה והרצה להמונים אשר נהרו לכיכר.
יש להבין כי זרם ספרותי זה מהווה אמנות לכשעצמה שכן שרטוט הדמויות האנושיות ביצירות הסופרים הערביים הנו כה מדויק ונעשה ברגישות גדולה כל-כך עד כי הקורא מסוגל לדמיין אותן, להבין אותן לעומק ולהזדהות עימן. אנו כקוראי ערבית יכולים ליהנות מאמנות זו ולהבין דרכה תרבות שלמה שכן הסופרים הערבים הצטיינו בה וידעו להעביר בכישרונם תמונה חברתית ותרבותית חשובה.
בחלקו השני של המאמר, אשר יפורסם בחודש הבא, נעסוק במעמד האישה בספרות הערבית, בביקורת פוליטית כפי שהיא מתבטאת ביצירתם של סופרים בולטים ובשימוש בערבית מדוברת לעומת ספרותית ביצירות שונות. מומלץ להמשיך לעקוב!
עד כאן לפעם הזאת, אתם מוזמנים כמובן לקרוא את הניוזלטרים הקודמים שלנו.
مع السلامة!
לינגולרן הינו אתר ללימוד ערבית באינטרנט, המאפשר לכם לעבור קורס ערבית למתחילים או לשפר את מיומנויות הערבית שלכם – עם מורים מנוסים וחומרי לימוד מעולים, בכיתה וירטואלית מתקדמת.
HE
English