כל מי שלמד במגמת מזרחנות בתיכון, וגם בלימודי ערבית או מזרח תיכון באוניברסיטה, נתקל בטיעון התמוה הזה, שלא לומר קלישאה, הנאמר למרבה הצער דווקא על ידי אלו המבינים את הפער העצום בין ערבית מדוברת לספרותית. על אף הזיקה הקיימת בין ערבית מדוברת לספרותית, על מנת להגיע לרמה שתאפשר שיחה במדוברת יש צורך בלימוד ושינון של אוצר מילים, בניינים, משקלים והכי חשוב – תרגול בשיחה.
נסיון לפתוח שיחה בערבית ספרותית עם תושב מקומי משול לשימוש בעברית מקראית מול צעירים חילונים. ישן, ארכאי ותמוה במקרה הטוב, ולא מובן בעליל במקרה הפחות טוב. מכל מקום, לימוד ערבית מדוברת לא ייצא מדו-שיח שכזה.
יש להתייחס לערבית המדוברת כנושא לימוד בפני עצמו. כמובן שישנו יתרון לתלמיד השולט בספרותית בבואו ללמוד מדוברת, אך יתרון אינו תחליף ללימוד ותרגול שיטתי.
אמנם, יש להג כפרי ועירוני, גלילי וירושלמי, ויש הטוענים שלהגים נוספים רבים, אך אי אפשר לטעון ברצינות שלשפה (כלשהי) אין חוקים. דומה כי הטענה נועדה לנסוך בטחון בתלמידים, בבחינת – עדיף לדבר ו”לטעות” – גם ככה זה לא באמת טעות. ערבית מדוברת, בדומה לכל שפה אחרת מושתת על חוקים, משקלים, בניינים, וטעמים. זה שאפשר לבטא את המילה “אחי” בעשרות צורות שונות ועדיין זה ייחשב “תיקני”, זה עדיין לא אומר שאין חוקים סדורים שיש ללומדם וליישמם בדיבור. גם קלישאה זו אינה עומדת במבחן המציאות, ומורה מיומן בערבית או מזרחנות יוכל להעביר את חוקי הדקדוק והתחביר הנדרשים, שישפרו פלאים את יכולת השיחה שלכם בערבית מדוברת.
מעבר ליתרון הברור בלהבין את השכן/יריב (ההתייחסות פה היא לחלוטין על-פוליטית, בין אם מדובר בלימוד לצורך “דע את האויב” או לצורך “לעשות שלום”), כשמסתכלים על העולם מסביבנו הטיעון נראה מגוחך במיוחד. אמריקאים מלמדים את ילדיהם סינית וספרדית, הגם שמרבית הסינים וההיספנים בארה”ב דוברים אנגלית. כל שכן חובה עלינו כישראלים שחיים במרחב דובר ערבית ללמוד ערבית מדוברת בעיקר כל עוד אנו נמצאים בסכסוך מתמשך עם שכנינו דוברי הערבית! האם לא כדאי שנבין/נקשיב לשכן/יריב בשפתו שלו – ללא עיוותים, מתווכים ותרגומים מגמתיים? ומי זה בדיוק “הם”? “הם” הדוברים עברית הם שיעור זניח מכלל המרחב שבו אנו חיים (אם כי שיעור משמעותי בקרב ערביי ישראל והפלסטינים. אולם, יש להספיק ולהסתכל רק על הפלסטינים וערביי ישראל – שכן הסעודים, המצרים, הלבנונים, הירדנים והסורים, שכנינו לטוב ולרע – אינם דוברים עברית. ובאשר לשפה עצמה (נתקלתי בתופעה שהורים “מפחדים” שילדיהם ילמדו ערבית מדוברת או בכלל) המכילה עושר תרבותי שיש לשאוף ללמוד ממנו. כדאי להזכיר ששפה היא לא אויב (וראו למשל הפריחה בלימודי הגרמנית היום…). אגב, גדולי המלומדים היהודים בימי הביניים דיברו גם עברית וגם ערבית, תרגמו ספרים בין השפות והיוו גשר תרבותי חשוב (דוגמת הרמב”ם, אלחריזי,אבן גבירול ועוד ועוד). שפה היא תרבות היא שפה ויש להכירה – גם אם הצד השני דובר את שפתנו.
נכון, שפה היא תרבות, הכוללת שלל פתגמים, משלים, שירים וסיפורי עם בערבית, ולחלק מהם גם מוסר השכל וחומר למחשבה. מורים לספרותית נוהגים “לתבל” את השיעורים מדי פעם בשיר או במשל כדי להגביר את העניין בחומר הנלמד, שהוא דבר מבורך כמובן, אך הוא אינו תחליף ללימוד ערבית מדוברת. העובדה שזורקים בסוף השיעור איזה פתגם בדואי עסיסי ומסבירים אותו – לא אומר ש”אתם לומדים ערבית מדוברת”. זה אומר שלמדתם בע”פ פתגם אחד על משמעותו. בלימוד אמיתי של ערבית מדוברת תוכלו להטות את הפתגם, להבין את המבנה התחבירי שלו, הבניין, המשקל וכד’, או לחילופין להמחיש לאחר השיעור המלמד בניין מסויים, פתגם הנשען על פעלים מאותו בניין.
לסיכום – יש להתחיל להתייחס ללימוד ערבית מדוברת כשפה לכל דבר, כולל כל היתרונות המובהקים שבשליטה בשפה זו באזורנו, וכל ה”חסרונות” (אין ברירה – צריך להשקיע בלימוד ובשינון). כמובן שהיתרון המובהק ביותר הוא שאין כמו שיחה כתרגול אפקטיבי ללימוד ערבית מדוברת! וזה בדיוק היתרון בא.מ.ל אשר שיטת הלימוד שם שמה דגש על הדיבור והתרגול, לצד הסברים דיקדוקיים ותחביריים שיסייעו לכם להגיע במהירות לרמה בה תוכלו לנהל שיחת חולין במדוברת.
לינגולרן הנו אתר לימוד ערבית באינטרנט, המאפשר לכם לעשות קורס ערבית למתחילים, או לשפר את מיומנויות הערבית שלכם וללמוד ערבית עם מורים מנוסים וחומרי לימוד מעולים, בכיתה וירטואלית מתקדמת.
HE
English